כפי שמתואר במדריך לפיתוח שותפות בין כפרי הנוער והפנימיות והרשות המקומית, שותפויות הן שם המשחק במציאות הנוכחית של כל מנהל/ת.[1] הן מייצרות הזדמנויות, מרחיבות היצע, מאפשרות איגום משאבים ועוד. רעיון השותפות מבוסס על חיבור בין ערך מוסף שצד אחד מעניק לצד השני, ולהיפך, בצורה הדדית. כלומר שהוא מחייב את זיהוי הייחודיות שעשויה להוסיף לכל אחד את מה שחסר לו. מבחינה זו שותפות הינה מהלך המחדד ומעצים יכולות, ובו זמנית מניח תשתית ליצירת קשרים ויחסי גומלין בין הצדדים המעורבים (שם, עמ'5 ).
תכונות אלו מתקיימות כמובן גם בשותפויות שנוצרות עם הפילנתרופיה, אולם בעוד ששותפויות עם המגזר העסקי או עם רשות מקומית מדגישות חיבור על בסיס מפגש בין אינטרסים, את השותפות עם הפילנתרופיה קשה להגדיר במונחים של "אינטרסים". שותפות זו נוגעת בנפש האדם, בערכיו, במורשתו. על כן, בשותפות עם הפילנתרופיה יש לשים דגש גבוה יותר על מרכיב היחסים האישיים, ולפעול מתוך רגישות, הקשבה, כבוד ההדדי ואמון בין השותפים.
חשוב מאד לזכור כי שותפות עם הפילנתרופיה אינה "העברת כסף מצד אחד לצד שני". שותפות זו היא מערכת יחסים המבוססת על חיבור ערכי וחיפוש משמעות של שני הצדדים. בדיוק משום כך היא דורשת בניית יחסי אמון ושמירה על כבודו ורצונו של כל צד לאורך כל הדרך.
שותפות טובה בפרויקט אחד יכולה להוליד את השותפות בפרויקט הבא. בנוסף, שותפות עם הפילנתרופיה יכולה לשמש מקפצה לעידוד יצירת שותפויות חדשות נוספות. פעמים רבות תמצא שהשותפים הפילנתרופים מקושרים עם עמותות שיכולות להיות בעלות עניין בעשייתך, עם ראש הרשות המקומית, או עם פילנתרופים אחרים שיכולים להצטרף לרשת השותפים שלך. כדאי ללמוד כיצד למנף כל שותפות פילנתרופית חדשה כדי לחזק את רשת השותפים הכוללת שלך.
- ↑ דוידוביץ’-מרטון רונית, רובין מיכל, ושי צליל. 2015. “זיקות קשרים ושותפויות: כפרי הנוער הפנימיות והרשויות המקומיות” מסמך צומח באתר הפורום הציבורי של כפרי הנוער והפנימיות בישראל.